האינטרנט מסמל במידה רבה את החופש, מן מערב פרוע מודרני בו הכללים והחוקים הרגילים אינם קיימים, מקום בו חופש הביטוי וחופש המידע הם כמעט אבסולוטים ומקום בו יש לך את החופש להיות מי שאתה רק רוצה ולעשות מה ומתי שאתה רק רוצה.
אבל כמו בכל דבר בחיים יש גם פה שני צדדים למטבע והאינטרנט עם כל הקידמה שהוא מביא בהרבה מובנים לא רק שלוקח מאיתנו את החופש אלא גם הופך אותנו משועבדים לו.
האינטרנט הביא לנו את יכולת התקשורת המידית, ממכתב שלקח כמה ימים פתאום יש אימייל שמייד שם, אך המיידיות הזאת גם יוצרת איתה מערכת של ציפיות אשר דורשת תגובה מיידית וגם הופכת את מלאכת שליחת ההודעה לכל כך קלה וזולה כך שאין צורך לחשוב פעמיים לפני ששולחים (וביננו הרוב אפילו לא חושב פעם אחת) והיד נהפכת מאד קלה על ההדק. והינה אנחנו שמצופה מאיתנו להגיב מיד על כל הודעה מוצאים את עצמנו עבדים של תיבת הדואר שלנו, נלחמים במלחמה אבודה מראש, מבזבזים זמן על התכתבויות עם הרבה רעש אך מעט תועלת, ממיינים בין עיקר לתפל בין ספאם לבין סתם זבל, עסוקים בעבודה סיזיפית אשר לא נגמרת אף פעם.
והזמינות של האינטרנט הופכת את המירוץ האינסופי הזה לקשה שבעתיים כי בנוסף מצופה מימך להיות זמין תמיד ומכל ומקום וזה לא משנה אם אתה בעבודה, בבית ,בחופשה או סתם באמצע נסיעה, אתה אמור תמיד להיות שם, כי ככה המערכת היום עובדת, ככה המתחרים עובדים, זה המסלול המהיר בו אתה אמור להתעדכן כל הזמן במה שקורה ולהיות מסוגל כל הזמן להגיב, כל הזמן להיות שם ואם אתה לא שם מהר מאד תיתקל בסיטואצייה של לקוח נעלב או בוס כועס על זה שלא ענית להם במסנג‘ר ב 1 בלילה.
גם המעבר של חלק גדול מהחיים החברתיים שלנו לאינטרנט לא מועיל, פעם היה מספיק להיות מקורב למלכת הכיתה כדי להיות בעיניינים אך היום העניין הרבה יותר מורכב, אנחנו צריכים להיות חברים בשלוש רשתות חברתיות לפחות ובכל אחת מהן עלינו לחפש ולאשר חברים, לעקוב אחריהם, לקרוא ולכתוב בלוגים ולהשתתף בטוקבקים ולשלוח מתנות (וירטואליות) ולשחק משחקים טיפשיים (וירטואלים) ולעדכן את הסטטוס ולשלוח טוויטרים ובכלל לדווח לעולם באופן רצוף ושוטף על כל מה שעובר עלינו, כי זה שם המשחק וזה מה שכולם עושים ושם מרכז השיחה ואם אתה לא שם אז אתה לא קיים ופתאום אתה קולט שאתה עובד מאד קשה ובמשרה דיי מלאה רק כדי לשמור שהאווטר שלך לא יירד מתחת לראדר החברתי הזה.
אז מי פה עובד בשביל מי ? האינטרנט היה אמור לשחרר לנו המון זמן לחופש, פעולות שהיו לוקחות לנו שעות ולפעמים ימים נמצאות מרחק שניות ספורות מקצות האצבעות שלנו אך בכל זאת המצב הוא הפוך, אנחנו נמצאים יותר ויותר זמן מול האינטרנט, הצורך שלנו בו הוא קיומי, התלות שלנו בו היא כמעט בכל תחום וההתנתקות ממנו היא כמעט ובלתי אפשרית.
אז מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות ? ….לא הרבה, רובנו יגמרו את הלילה כמו כל לילה, יבדקו הודעות, יקראו בלוגים וישחררו איזה מייל או תמונה, או פוסט או טוויט לחלל האינטרנטי ….עבדים של פלטפורמה, עבדים של המערכת, עבדים של הקידמה.
חג חירות שמח !!!
כל זה מבלי לציין את הפרק האחרון של סאוטפארק בנושא ?
http://www.southparkstudios.com/episodes/166179/?autoplay=false
עכשיו שאני רואה את זה…מתאים בול ו…גדול מהחיים
Well put
יש הרבה אמת במה שכתבת. מזכיר מאד את המושג ”כלוב הזהב“ שמשתמשים על עובדי ההייטק.