כן רבותי, זה עדיין לא רישמי, זה בהחלט לא מבוסס על מחקר מדעי, אבל זה כבר באוויר.. וגם בקוראי הרסס שלנו, אנשים טובים, חכמים ומוכשרים כותבים הרבה פחות פוסטים, הרשת מלאה בבלוגים שכבר לא מתפקדים ובכלל…הבלוג איבד מקרנו.
בלוגים תפסו בשנים האחרונות חלק מרכזי מזמן האינטרנט שלנו, פתיחת בלוג הפכה למשימה פשוטה שלוקחת רק כמה דקות ומיליוני אנשים פתחו בלוגים ושם שיתפו עם הקוראים את הגיגיהם בכל נושא אפשרי, בלוגים אישיים שיתפו עולמות פנימיים ונתנו אפשרות להציץ לחיים של אחרים ובלוגים מקצועיים נהפכו למקור מידע חשוב ולמקום בו בעלי תפקידים הם קודם כל אנשים שמדברים בגובה העיניים.
סביב בלוגים נוצרו קהילות קטנות והתנהלו שיחות ודיונים ונדמה היה שאצל רבים הבלוגים נהפכו למקום עיקרי לבילוי ברשת. אבל התקופה הזו נגמרה ומכמה סיבות:
זמן
כדי לתחזק בלוג, צריך זמן ודרושה התמדה, רק למי יש זמן ? הרשת מלאה בבתי קברות לבלוגים שכבר לא מתעדכנים, רבים וטובים פתחו בלוגים אך לאחר שההתלהבות הראשונית עברה הבלוג נדחק אי שם אחורה בסדר העדיפויות היומי עד ששבק חיים.
עלות תועלת
כל אחד בסופו של דבר שואל את עצמו מה יוצא לי מזה, האם אני מקבל מזה אהבה, תמיכה , הכרה, עבודה ? וכיצד מודדים את התועלת האם במספר הצפיות ? או במספר התגובות ? האם 10 תגובות זה מעט או הרבה ? האם הזמן שאני משקיע שווה את כל זה ?
אלו כולן שאלות טובות שהתשובות שלהן בכלל לא טרוויאליות, בלוגרים רבים הגיעו למסקנה שהשעות הרבות שהם משקיעים בכתיבת הפוסטים אינן שוות את הכמה מאות קוראים שלהם הם זוכים ופשוט הפסיקו או הורידו הילוך.
התחרות
כבלוגר אתה מתחרה על תשומת הלב של הגולש עם מאות בלוגים אחרים, אתה יודע שכולם כמוך כבר כמעט ולא ממש קוראים אלא יותר מרפרפים על כמויות אדירות של מידע והסיכוי שיקראו דווקא את הפוסט שלך הולך ופוחת.
אני מכיר עשרות בלוגים עם תוכן איכותי ברמות הגבוהות ביותר שהפסיקו לכתוב פשוט כי לא היה להם קהל, הם לא ידעו לשווק את עצמם ולא הבינו את כללי המשחק שמשאירים אותך בתוך התחרות.
המיקרו בלוגינג
המיקרו בלוגינג זה השחור החדש וטוויטר הוא נושא הדגל שלו, רבים שכתבו בלוגים פשוט כדי להיראות או לשמור על קשר יכולים לעשות את זה עכשיו בטוויט קצר של ”אני פה אני שם“ וזה חוסך להם את הזמן היקר שבכתיבת פוסט.
אצל רבים מהבלוגרים פוסטים קצרים אשר היו קישורים ללינק או לוידאו עם משפט אחד או שניים הומרו להודעות טוויטר כאשר הם שומרים את הבלוג רק לרעיונות מורכבים וניתוחים מעמיקים שאי אפשר למצות ב 140 תווים מה שהופך בלוגים רבים לעיירות רפאים כי ביננו, כמה אנשים אתם כבר מכירים שיש להם רעיונות מורכבים שלא ניתן למצות ב 140 תווים.
אז האם ניתן לבשר על מותו של הבלוג ? זה שהיה חוד החנית של המהפיכה שתיים אפסית ?
התשובה היא בהחלט לא הבלוג עדיין חי ובועט והוא יהיה איתנו עוד שנים רבות אך ללא ספק חל פיחות במעמדו, אנו נמצאים בתקופה הפוסט בלוגית (או הפוסט פוסטית אם תרצו) וצועדים לקראת עידן חדש שבו הכל יותר מהיר, יותר מיידי ויותר קצר.
כמו כל דבר אחר ברשת, ישנה התלהבות ראשונה שקונה וסוחפת את כולם.
במקרה של הבלוגים זה נמשך קצת יותר זמן ממה שהורגלנו לו.
וכמו כל בועה, בסוף החלשים וחסרי המשמעות מתפוצצים ומי שנשאר בשטח אלו האיכותיים שבאמת ראוי שישארו.
בלוגים שבאמת אומרים משהו, כאלה שהכותבים שלהם יודעים להביע את עצמם כמו שצריך ולהעביר מסר או דעה אמיתית. הם נשארים לא בגלל שלאחרים אין כוח, אלא בגלל שהאחרים פשוט לא מספיק טובים והקהל מצא משהו איכותי וטוב יותר מה“פחחחח“ שהם כותבים.
הבלוגים הם כבר לא יומני רשת שמתעדים את החיים הפרטיים שלנו, אלא יותר טורים אישיים. ”יאיר לפידיים“ של הרשת. כאלו שמדברים פחות בפרטי והרבה יותר בכללי. פחות לעצמינו, יותר לקהל.
יש גם מגמה לאחד בלוגים, לאו דווקא לכיוון סינדיקציה אלא ממש
איחוד כוחות, מוחות ושאר עופות.
בקיצור - אתה סוגר הבאסטה?
;-)
כן איחוד זה סגירה של כמה ופתיחה של אחד, עוד תהליך בהצטמצמות.
סוגר ? מה פתאום, אני פה מחכה לקאמבק
חבקין אני שמח שלמרות שהבלוגים מתו אתה ממשיך לשאת בעול
הפוסטים שלך פוגעים בול(טוב לא תמיד לא להתלהב יותר מדי:)
ואני מסכים לגמרי עם הניתוח פוסט מורטם של הבלוגים.
לי יש תחושה חזקה כזו לגבי הבלוגוספירה הישראלית שבזמן האחרון נראה שהתעייפה
מאוד ומעט בלוגים (מי אמר מיזבלה) אם בכלל מצליחים לעבור שלב ולהיות מאסט
אצל מאסה של גולשים ובכך להביא לעצמם גם פרנסה גם כבוד וגם ים שימונים מיחצנים.
הבלוגים הם הקצה הפשוט של מהפכה מאוד גדולה בהתנהגות גולשים ובתקשורת אונליין.
והם לא יעלמו הם פשוט יהפכו לעוד כלי בסל הכלים שהרשת מציעה.
הבלוג הוא כלי מדיה זול פשוט לתפעול ומהיר תגובה
והוא מאוד מתאים לאופי של הרשת היום ולאינטראקציה שהגולשים אוהבים.
לדעתי אנחנו חווים פוסט הייפ ולא פוסט בלוגינג
מה שבטוח נגמר חבקין זה עידן הסנאפ המרגיז הזה
לטעמי די מעיק על הגלישה ולא מסויך הרבה
יש לי כמה שאלות בנוגע למה שאתה מעלה כאן:
א. למה הפוסט הזה כתוב בבלוג, ולא ב-300 מיניפוסטים בטוויטר שלך?
ב. טוויטר, friendfeed ודומיהם טובים בשביל האנשים שאתה ממילא מכיר. המדיה האלה צרות בהרבה מבלוגים. מכאן שברוב המקרים, אנשים עוקבים בטוויטר אחרי החברים שלהם. לעומת בלוגים, שאנשים קוראים סתם כי ככה יוצא.
ג. כדי שיעקבו אחרי הטוויטר שלך מאות אנשים, אתה צריך שאו שיהיו לך מאות חברים, או שתהיה דמות מוכרת ברשת ממילא (נניח דרך הבלוג שלך). אלמלא סקובל, ארינגטון וכו‘ היו מוכרים הודות לבלוגים שלהם, ספק אם היו להם כל כך הרבה ”חברים“ בטוויטר.
ואחרי שאמרתי את כל זה, אני עדיין מנסה להבין באיזה שלב בדיוק שיווקתי את הבלוג שלי. להפך. מבחינתי הבלוג שלי פופולרי מדי, ואין לי מושג מאיפה הגיעו כל האנשים האלה.
כללי המשחק פשוטים: כתוב היטב, הגב אצל אחרים באופן ראוי, וחלוק לאנשים את הכבוד שמגיע להם במידת הצורך (ע“ע טרקבקים וכו‘). ואם עשרות הבלוגים האיכותיים שאתה מכיר שנסגרו לא מילאו את התנאים הבסיסיים האלה, מוטב שיכתבו לדיסקט, כי הם לא מבינים מה איך עובדת מדיה חברתית, ולא את ”כללי המשחק“ האלה שאתה מבכה.
חמץ איזה כיף להסכים איתך, אפילו בעניין הסנאפ
כבר מועבר לטיפול מחלקת הפיתוח. התחושה שלך לגבי הבלוגספריה היא תחושה שאני מקבל ברמה הבין לאומית ולא רק משהו מקומי, אבל שוב …זה לא משהו מבוסס מדעית.
שרון אין לי ויכוח איתך לגבי השוני בין הכלים השונים…אין לי גם שום דבר נגד בלוגים, הפוסט הוא על מגמה שבה אנשים שבילו X זמן בבלוגים, בכתיבה, קריאה ותגובות מבלים חלק מה X הזה בטוויטר ודומם במקום וזה כולל גם בלוגרים מובילים ואפילו את אדון סקובל בכבודו עצמו שמקשקש שם ללא הרף
בכל מקרה שמחתי עכשיו להכיר את הבלוג שלך שנראה אחלה ולרוע מזלך רוססת
אני לא בטוחה שטוויטר (כנציג המיקרובלוגינג) הוא חלופה הולמת לבלוגים. זה אמצעי שונה ומוצלח להעביר רעיונות ולתקשר, אבל זה בעיקר אמצעי שטחי להפליא שלא מצליח לגעת בתכלס. רק לזרוק רעיונות לאוויר או להגיב לרעיונות של אחרים.
הפוסט שלך באמת מעניין, ואני זוכר שעוד לפני שנתיים דיברנו על זה שכשההתלהבות תיגמר, הרשת תראה אחרת.
מתוך מסת הבלוגוספירה, ישרוד בתודעה הציבורית מי שבאמת נועד להיות ”כותב מקצועי“ - כלומר רק אלה שהבלוג שלהם היה באותו קלות להיות טור בעיתון או פינה טלוויזיונית. (פרז הילטון למשל…)
עוד סוג של בלוגרים שישרוד, הוא ”הכותבים למען עצמם“, כלומר אלה שיש להם המון מה להגיד, וצריכים להקיא את זה דרך קבע - בלי קשר ל“כמה אנשים קוראים את זה“.
בכל מקרה, אי אפשר להתעלם מהצורך של אנשים לשתף את כל העולם בחיים שלהם ובדעתם, פשוט היום יש הרבה יותר דרכים לעשות את זה חוץ מבלוג… (יותר מידי דרכים)
מה אתה צריך טוויטר אם בעמוד הבית בפייסבוק שלך כולם יכולים לראות שהיית בטיול מהמם והעלת תמונות מדהימות…?
באופן אישי, אני חושב שזה נהדר שבלוגים מיותרים גוועים ומתים להם ברחבי הרשת. גם ככה יש כבר הרבה יותר מידי רעש לבן…
חמץ צודק (החשבונית בדרך). בלוג הפך לעוד כלי חשוב בסל הכלים. גם של מי שמתקשר באופן פעיל באינטרנט. לא בטוח שהמיקרו-בלוגינג מחליף - הוא רק כלי נוסף, ממוקד הרבה יותר לקהל ספציפי.
אני לא לגמרי מסכים.
), בעוד שבלוגים של מאי אללוף יעלמו בתהומות הנשייה האינטרנטיות.
אני חושב שעכשיו, לאחר שההתלהבות מעט דעכה, החל הסינון האמיתי בין תוכן מעניין, התורם לקורא בכל צורה שתהיה, לבין ”לכלוך“ אינטרנטי כגון ”הלכתי לשם, עשיתי זה“. אני מאמין שטוויטר וחבריו ישקעו הרבה יותר מהר מהמצופה.
זה נכון, ומה מפתיע פה, שכתיבת בלוג דורשת זמן והשקעה בדיוק כמו כתיבת טור בעיתון, לצורך העניין. זה נשמע כמו ”אוי אוי יוי, אני רוצה שיהיה לי בלוג עם קוראים רבים, אבל לא ממש רוצה להשיע בזה“ והגיע הזמן שהסינון יבוא.
בלוגים כמו זה הנוכחי, ימשיכו לספק את הסחורה (אני מקווה גיא
שרון, גדי… במהות הם מיקרו בלוגינג זה לא משהו שבא במקום בלוגים בתכלס חלק מהאנשים משתמשים בזה במקום…כך שבמובן מסויים זה כן תחליף
מתי אני בינתיים לא הולך לשום מקום אבל חושב בניגוד אליך שטוויטר וחבריו רק בתחילת הדרך ובהחלט לא הולכים לשום מקום.
אנחנו כנראה נאלץ לחכות ולראות…
חמץ - !disable snap for all sites
http://is.gd/rOs
ילו,
פעם ראשונה שאני קורא אותך (אני חושב שאורלי הפנתה אליך), והפוסט הזה מסכם טוב מאוד את התחושות שלי לגבי הבלוגים והמיקרו-בלוגים.
כמו מכובדים אחרים כאן (חמץ, שמשון, שרון ועוד), אני בדיעה שהבלוג אמנם ”ירד“ בשרשרת האוכל של המדיה, והפך לעוד כלי תקשורת שעוזר להעביר מסר, בדרכים הלא-מסורתיות (עיתון, רדיו, טלויזיה), אבל הוא עדיין כלי תקשורת ראשון במעלה ביצירת דו-שיח עם העולם (מחייב השקעה וזמן, אבל שווה כל רגע).
עם זאת, מיקרו-בלוגינג נמצא עדיין בשלב מוקדם לדעתי, ואנשים (כולל אני) עדיין לא הבינו איך לנצל אותו כיאות. חוצמזה, לפי ”פרסומים זרים“, טוויטר משרת רק כ-2 מיליון איש, ככה שהמהפיכה אולי כאן, אבל עדיין מהפיכה שקטה.
שני to-do פרטיים בעקבות הבלוג:
1. אני הולך להסיר את סנאפ מהבלוג שלי, או לפחות להפוך אותו לפחות מטריד (אייקון קטן ליד הקישור). לא ידעתי שהסלידה כלפי סנאפ חזקה כ“כ…
2. ריססתי אותך
הי דביר , כבוד גדול לראות אותך פה ותודה על הריסוס
מסכים איתך שאנחנו עדיין לא בעידן חדש אך עם זאת התחושה שתקופה נגמרה רק התחזקה לאחר הפוסט והתגובות שקיבלתי עליו